בהתאם לקו שהוצג בעונות קודמות, גם בנוכחית מקפידה תזמורת "קאמרטה" לשלב אופרה בסדרת הקונצרטים הקולית שלה. בקיץ שעבר נהנינו לגלות את "הרוקח" הלא-מוכרת של היידן, ואילו הפעם נבחרה "כך עושות כולן", אחת האופרות האהובות של מוצרט.

מעניין כי נדרש זמן רב עד שהאופרה קיבלה את הכבוד הראוי לה: במשך דורות נדחתה על ידי הקהל והביקורת בטענה שהיא גסה ולא מוסרית, או סתם רדודה וחסרת היגיון. למעשה, רק במאה ה-20 הוכרה היצירה כשוות ערך ל"נישואי פיגארו" ו"דון ג'ובני" - אחיותיה לטרילוגיה הלא רישמית שהלחין מוצרט עם המשורר דה פונטה.

בעידן המודרני, או הפוסט-מודרני (לדעת יודעי ח"ן), הובן כי תחת המעטה הדקיק של קומדיה רומנטית קלילה, ניצבת חקירת עומק של מהות האהבה והנאמנות. היתוך הדרמה והמוזיקה הנדיר של "כך עושות כולן" מתבונן בנפש האדם במבט חודר וכפול: ביקורתי, אך גם מלא חמלה לשגיונות הלב.

בהפקה המוצגת כעת על ידי הקאמרטה, מגיעים בראש ובראשונה שבחים לבמאית יוליה פבזנר. את יכולתה לעשות יש מאין - כלומר להפיק את המרב מקומץ אביזרים וחלל מצומצם - כבר הוכיחה ב"הרוקח", והיא משחזרת את ההישג.

הגדולה האמיתית בבימוי היא גיבוש ששת הזמרים לאנסמבל שאינו משובח רק מוזיקלית, אלא גם דרמטית. קשה מאד להציג את "כך עושות כולן" - זו אופרה ארוכה שבקלות נופלת למחוזות הסטטיות והשיעמום. והנה, אצל פבזנר אין רגע דל, וכל זאת מבלי לעשות שמיניות באוויר, אלא באמצעות עיצוב חד-אבחנה של מחוות ושפת גוף.

כמו כן, הבמאית מטביעה חותם משמעותי של פרשנות. לשיטתה, תרגיל החלפת הזוגות מתרחש רק בשלב מאד מתקדם של העלילה, ועד לנקודה זו הכל נע על מי מנוחות: הגברים התחזו לזרים, אך חיזרו אחרי חברותיהן המקוריות. פבזנר הופכת את היוצרות באנסמבל "La mano a me date" במהלכו אלפונסו ודספינה, האח והאחות הגדולים של ריאליטי האהבה הזדוני הזה, מצמידים כל גבר לארוסת חברו - פיזית ולמגינת ליבם של ה"משתתפים". המהלך שובר את הכללים ואת הנאמנויות, ולכן מתעורר בלב הגברים החשש שחברותיהם לא תעמודנה בפיתוי - וכך נובטת יריבות סמויה בינהם, וממנה המוטיבציה לשמור על כבוד הזוגיות המקורית על ידי מימוש זו הכפויה. מבריק!

בטרם ההתייחסות למוזיקה, חובה לדון בקיצורים שנערכו באופרה: קטעי המקהלה נשמטו, וחלק מהרצ'יטטיבים. האחראי לקיצוץ הקפיד למזער את הנזק, והדבר אכן עלה בידו - למעט מקום אחד של פגיעה ברצף העלילתי. הכוונה לביטול הדיאלוג בין פראנדו לפיורדיליג'י, החוצץ בין הדואט "Il core vi dono" ל-"Ei parte [...] Per pietà", ובלעדיו תמוה המעבר החד בין התמונות.

בביצוע המוזיקלי יש מידה של חדשנות ותעוזה, והוא עולה בקנה אחד עם הדגש שמניח הבימוי ביצרים של הדמויות. ספק אם קהל שמרני, המצפה להתענג על מוצרט אנין ואלגנטי, ירווה נחת מהתזמורת. זו, בניצוח אבנר בירון, מנגנת בעוז ומפיקה צליל מסיבי - כמעט כוחני. זה מוזר, זה לא צפוי, אך זה עובד - כי יש בנגינה התלהבות ונחישות המעניקות להפקה תנופה רבה. כמו כן, המנצח הקפיד שלא להבליע את הפרטים העדינים של התיזמור. יחד עם זאת, קיים צורך ללטש את הביצוע ולמנוע תופעות של כניסות לא מדויקות וחוסר תיאום בין חטיבות הכלים ובין התזמורת בכללותה לזמרים.

גולת הכותרת של ההפקה היא הרכב הזמרים שקובץ. כאמור, נדמה שנועדו לשחק יחד על במה אחת - וגם מוזיקלית זהו צירוף מוצלח ביותר. הסופרן המתוק מדבש של הילה בג'יו (אליהו) יוצר דספינה חיננית, כך שאי אפשר לנטור לה על תככיה. הופעתה המצוינת מעוררת עניין רב לשמוע כיצד תתמודד עם פיורדיליג'י - וזאת מבלי להמעיט בערך הביצוע של אלינור זון.

האחרונה שרה לפני חודשים ספורים את אנה (דון ג'ובני) בסדנת האופרה ביפו, תחת נסיבות לא פשוטות: במהלך החזרות שברה רגלה, ונאלצה לשיר בהופעות כשהיא מגובסת וישובה בכסא גלגלים. על אף שהתמודדה בגבורה, גבתה ממנה היציבה הכפויה מחיר ניכר, על כן נעים סופסוף להאזין לזון כשהפקת הקול היא טבעית ומשוחררת, והוא מתקבל במלוא זוהרו. שוב - המורגל בשירת מוצרט זכה ובפיורדיליג'י אצילה ונשגבת, יופתע מהפרשנות הנוכחית. עם זאת, חזקה עליו שייכבש בקסם של זון, שיוצרת דמות פגיעה, רגשנית ומשכנעת מאד.

קרין הוכמן שרה את דורבלה, ויוצרת בכל מחווה - קולית או פיזית - דמות דומיננטית המונעת על ידי תאווה לנגוס בחיים בכל פה, למצותם, וליהנות מכל רגע. מי שזכה לראות את הוכמן בפעולה בהופעותיה בהפקות של דני ארליך ("הרמאי" או "הזמרת הקירחת", למשל), יזהה תהליך מובהק של "הקטנת נוכחות" - אך גם בעקבותיו יש בזמרת מידה עצומה של כריזמה בימתית, והתוצאה היא דורבלה מצחיקה, אימפולסיבית ומעוררת הזדהות.

הבאס האנגלי אנדרו שרדר, בתפקיד גוליילמו, מעורר התפעלות מפה ועד להודעה חדשה בקולו היפהפה ובשירתו המופתית. ייבוא מכובד נוסף הוא השווייצרי פאביו טרומפי (פראנדו), שלהוציא כמה מקרים נקודתיים תמוהים של חולשה, הציג טנור זך ובהיר המתאים היטב לדמותו הלירית. אחרון אחרון חביב הוא נוח בריגר, המרבה להופיע באופרה בתפקידי משנה, ואילו הפעם מקבל הזדמנות לנעוץ שיניים וקול בדמות מרתקת - ומנצל אותה כראוי.

לסיכום, לפנינו "כך עושות כולן" אשר (על-פי רשמי הצגת הבכורה) אינה חפה מפגמים - בעיקר בכל הנוגע לתזמורת - ובכל זאת היא בבחינת שלם שעולה על סך חלקיו. שורה תחתונה: הנאה מובטחת!

האופרה תוצג באולמות שונים בארץ עד ה-3.12.

פינת ההמלצה

28.11
הצ'מבלנית המצוינת מרינה מינקין ואמנים נוספים בקונצרט בארוק צרפתי.

30.11
תזמורת הבארוק י-ם מציינת את יום פטרונית המוזיקה, ססיליה הקדושה, בביצוע יצירות שכתבו הנדל ופרסל לכבודה. בין הסולנים: אביטל דרי ודויד נורטמן (סולני באך הישראליים).

29.11-4.12
יואל לוי ינצח על הפילהרמונית בקונצרט מיצירות מנדלסון, ברהמס ומוצרט. אורח: הפסנתרן רודולף בוכבינדר

1-17.12
עונת האופרה נפתחת בהצגת צמד האופרות "אבירות כפרית" ו"הליצנים". כניסה חופשית תתאפשר להקרנת שלוש ההצגות הראשונות של "הליצנים" במאהל שיוקם מחוץ לבית האופרה. להקרנה (שגם תשודר ישירות בערוץ 98) יקדם קונצרט להיטי אופרה, ובנוסף, יתקיימו במהלך דצמבר מופעי חוצות אופראיים בימי שישי (שד' רוטשילד) ובשבתות (מתחם התחנה).

2.12
"מיסה זפוטקה", שנכתבה במאה ה-17 במקסיקו, תעמוד במרכז קונצרט בלתי שגרתי של אנסמבל פניקס (מחזה דניאל, אש איטלקית). בין הזמרים שיצטרפו להרכב כלי הנגינה העתיקים: עינת ארונשטיין, אלון הררי ואביטל דרי.